aaa

 

ישנה חשיבות רבה לתרגול יומיומי בבית כדי להביא לשינוי. אחרי חודשיים של תרגול אני מתקשרת כדי לברר, לתמוך, לשנות, להוסיף. חשוב לדעת שחודשיים זו רק תחילת הדרך ויש צורך לתרגל עוד, כל ילד על פי מידת ההתקדמות שלו, עד שהסימפטומים שהפריעו נעלמים וזה מה שהורים מספרים :

22.2.15 –  "בעיקרון, יש שיפור ברגיעה, יותר שקט בגוף, גם המורה אומרת. פחות אוכלת ציפורניים והפסיקה כמעט למצוץ אצבע".   ב. כרמיאל

19.11.14 –  "אין יותר תלונות מהגננת על אלימות. יושב במפגשים, אוכל פחות מהר".   מ. כפר סבא

7.9.14 – "רואה שינוי באופן כללי באימפולסיביות, יותר רגוע ונינוח. הילד מודה בעצמו בהטבה. הקריאה השתפרה.."   א. הרדוף

19.8.14 – "רואה שינוי, היום שולטת יותר בהתפרצויות הזעם, משתפת יותר ברגשות".  ג. נהריה

25.6.14 – "פחות התקפי זעם, הרבה יותר רגוע ושקול, סבלני. ממש 60% שיפור. רואים את ההבדל בבית".  א. קריית ביאליק

23.6.14 – "יש המון שינוי ושיפור בהתנהגות ואין יותר התפרצויות זעם."  ד. כרמיאל

25.5.14 – "מרגישה שיש שיפור בהרבה מובנים מאז שהתחילו את הטיפול. יש שיפור משמעותי בזמן שלוקחים הדברים בבוקר, פחות עצבני על הגרביים והנעליים".  א. שדמות דבורה

23.2.14 – " כבר לא רגיש יותר לריחות". ס. ינוח

29.12.14 – " השתפרה מאד בציונים"  ס. ערערה

12.7.13 – "סיים בהצטיינות וקבל גם תעודת הערכה על התנהגות טובה. אין יותר אלימות. כותב יותר, מקשיב יותר, עונה יותר. רואים שינוי גם בבית וגם בבית הספר". ק. כרמיאל

11.10.12 – " ההליכה השתפרה, לא מסורבל. התחיל להביא ספרים לנסיעה ".( כבר אין בחילות בנסיעה)  ח. יוקנעם

9.7.12 – "בחודש הראשון, כשהקפידו על קפיצה על הטרמפולינה בבוקר, המורה ראתה שינוי בריכוז"  ש. יוקנעם