aaa
מלאו את השאלון שלהלן ואני חוזרת אליכם עם המשך האבחון והטיפול >>> 

דיסגרפיה היא אחת מליקויי למידה נפוצים. חשוב לעשות הבחנה בין בעיות גרפו-מוטוריות ,שהן בעיות בביצוע הגרפי, ומתגלות הן בכתיבת אותיות והן בציור,  לבין בעיות של המערכת המתרגמת מהשפה אל הרצף של האותיות והמילים. אלו הן תקלות שלא נמצאות בצד הגרפו-מוטורי.  במקרה כזה, הילד יכול לצייר נפלא, הוא בעל שליטה טובה בקו, אך יש לו בעיות בכתיבת השפה.

בעיות גרפו-מוטורית נובעות ממספר מוקדים כמו : בעיה בויסות טונוס בשרירים, שאז נראה בעיה בחגורת הכתפיים, שגורמת לעייפות וכאבים בכף היד וגם מנח הגוף. במקרים כאלו, ישנו מאמץ רב בכתיבה, "הביצוע על הפנים", איטיות רבה בכתיבה  ואין חשק להמשיך לכתוב.

ילד עם קשיים כאלו, שעובד קשה מאד והביצוע, בסופו של דבר, נמוך מאד, מעדיף שלא לכתוב. כאשר הוא נמנע מלכתוב , הוא מוגדר כ"עצלן", מפתח דימוי עצמי נמוך והביטחון העצמי שלו יורד.  בנוסף, ההימנעות יוצרת חסכים בהתנסויות.

היבטים נוספים שמשפיעים על התחום הגרפו- מוטורי הם חוסר איזון במערכות תחושתיות:

* חוסר ויסות נכון של עוצמת האחזקה של העיפרון, כלומר, בגלל המשוב הלקוי של השרירים, הילד לא חש את הפידבק מהלחיצה על העיפרון, ובהעדר פידבק, נוצר ליקוי בכתיבה.

כאשר קיים טונוס שרירים נמוך יחד עם חסר בתחושת השרירים ( חסר פרופריוצפטיבי ), מתקבל תוצר גרוע מאד בכתיבה. במקרה שהילד הוא גם יתר – תנועתי ( היפראקטיבי ), יהיו חסכים בהתנסות בגראפו-מוטוריקה, שכן הוא יתקשה לשבת ליד שולחן לאורך זמן.

* גם במצב של רגישות יתר בתחושת השרירים ( רגישות יתר פרופריוצפטיבית ) ניתן לראות השפעה על הכתיבה. אחזקת העיפרון יכולה להפוך ללא נוחה ואפילו כואבת. יכולה להיות אי-נוחות והתעייפות בשכמות ובכתף, בכפות הידיים והאצבעות.

* כאשר ישנה רגישות יתר מגעית ( רגישות טקטילית ), נוצרת אי-נוחות באחיזת העיפרון, הילד לא נוגע בעיפרון עם קצות אצבעותיו, האחיזה לקויה וגם המגע של כף היד, החיכוך בדף, לא נוח וניתן לראות שהוא מחזיק את היד באוויר והכתיבה נעשית מסורבלת וקשה.

* במקרה של חסר רגישות מגעית , אין פידבק יעיל מהמגע בדף ואז הילד חרג מהדף.

ישנם תפקודים, חלקם תפקודים מוחיים שחשובים אף הם לכתיבה , וכאשר הם לקויים,  נקבל ליקויים בכתיבה:

* בידול , הפרדת תנועה, זוהי היכולת של המוח להפעיל שריר, או קבוצת שרירים ספציפית, לצורך תפקוד מסוים, מבלי להפעיל שרירים נוספים שאינם דרושים לאותו התפקוד.

לדוגמה : ניתן לראות ילד שכותב או מצייר והלשון שלו יוצאת החוצה. יכול להיות בידול גס ( יד, רגל ) או בידול עדין ( עפעפיים וכו' ).

הבידול הוא שלב בסיסי לקואורדינציה , שהיא היכולת לתאם פעולות של קבוצות שרירם שונים.

כאשר הבידול והקואורדינציה לקויים , יהיה קושי גדול ביעילות הכתיבה.

* אחיזת עיפרון תקנית ( אחיזת טריפוד ) היא תפקוד גבוה מאד של הנגדה קורטיקלית, שזוהי היכולת של האגודל לבוא אל ממול האצבעות. זהו כלי העבודה היעיל ביותר בעולם הביולוגי, שקיים אך ורק אצל בני האדם, ולכן חשוב לבדוק את התפקוד הזה כדי לראות את התפתחות הקורטיקל.

* פיתוח הכוח של שרירי כף היד והאצבעות. פתיחת כף היד והסגירה אינם באותו הכוח. בזמן הכתיבה יש גם פתיחה ( extention ) וגם סגירה ( flextion ) של כף היד. אם השרירים האקסטנסורים חלשים מידי, הדבר מוביל לבעיה בכתיבה.

* רוטציית שורש כף היד – כאשר יש נוקשות בשורש כף היד, הכתיבה בעיתית, ניתן לראות את הילד "כותב מהכתף".

* הצלבה, ( פעולה בו זמנית של יד ורגל נגדיים ) זו רמה גבוהה יותרשל קואורדינציה,.

 היא משהו שהאדם מביא בתורשתו ומהווה ביטוי לתיאום בין שני צידי המוח ( שתי ההמיספרות ). כאשר מבצעים הצלבה, מאמנים את הקשר בין שניהם.

 התיאום מתבטא בסינכרון הפעולה. ההצלבה היא ביטוי לאופי הארגון של המוח. התיאום חשוב לתפקודים גבוהים כמו הכתיבה והקריאה.

בעיות בהצלבה גורמות לבעיות בדומיננטיות ובחציית קו אמצע, שהם תפקודים גבוהים יותר של המוח, והן גורמות לבעיות בלמידה כמו קריאה, כתיבה וחשבון.

לפעמים ניתן לראות ילד שאין לו הצלבות, אבל היכולת הלימודית שלו טובה. במקרה כזה נבדוק אם היכולת היא במיטבה. יכול להיות מצב של חוסר ארגון, איטיות וחוסר יעיליות, אבל עדיין יהיה אינטליגנטי מאד.

חציית קו אמצע, זוהי רמה שמתפתחת מאוחר יותר מההצלבה ומחייבת תיאום בתוך המוח בין שני צדדיו. החצייה היא פיסית והכוונה היא שאיבר הנמצא בצד אחד של הגוף, מבצע פעילות בצד השני של הגוף, עם פיקוח של הצד השני.

לדוגמה: ילד שכותב ביד ימין ( פיקוח של ההמיספרה השמאלית ) , חוצה קו אמצע ועובר לכתוב בצד השמאלי של הדף ושם הפיקוח הוא של ההמיספרה הימנית ( בראייה ).

היכולת של חציית קו אמצע מתפתחת עם הגיל. מעל גיל חמש צריכה להיות חציית קו אמצע.

הימנעות של חציית קו אמצע היא ביטוי התנהגותי של אי הנוחות בשימוש בתיאום של שתי ההמיספרות ביחד.

 דומיננטיות  – המהות שלה היא הפעולה של השליטה והעכבה ברמה של הביצוע , גם בתפקוד וגם בהבנה. תנאי הכרחי לדומיננטיות היא רמת תיאום בין ההמיספרות.

לדוגמה : מי שיש לו דומיננטיות ביד ימין, מופעל על-ידי ההמיספרה השמאלית שמעכבת ( שולטת ) את ההמיספרה הימנית שלא תתערב.  גם דומיננטיות היא ביטוי גבוה מאד לאינטגרציה של שני הצדדים, לכן אפשר לראות שגם ילדים, עם בעיות בהצלבות וחציית קו אמצע, יהיו עם בעיות בדומיננטיות.

במקרה של דומיננטיות ידנית, יכול להיות מצב שהילד כותב ביד שאינה דומיננטית גנטית, ויש לו בעיות בכתיבה, ולעיתים מופיע פתאום גמגום או לחץ , כמו עצבנות. במקרה כזה , צריך לבדוק גם את הדומיננטיות של הרגל והעין, ואז לשקול החלפת יד, כלומר, שינוי בארגון של המוח. את "החלפת היד" עדיף לעשות לפני כניסה לביס'. מעל גיל תשע , ההחלפה נעשית בעייתית יותר.

בדומיננטיות עינית יכולות להיות מספר בעיות :

  • דומיננטיות מוצלבת  – העדפה ברורה של העין הנגדית ליד הכותבת. ( חשוב מאד קשר עין – יד )
  • דומיננטיות מעורבת – כלומר, העדר דומיננטיות עינית , אלא יריבות בין העיניים ( מי העין השולטת ). יריבות כזו בעייתית מאד כי יש לה קשר לכיווניות בקשר לכתיבה וגם לקריאה, כמו גם לאחסון, כלומר , היכן הילד מאחסן את האינפורמציה ואם יש לו בעיה בשליפה.

בין העין המפקחת ליד המבצעת צריכה להיות התאמה כדי שתהיה התאמה בכיוונים. אם אין התאמה בכיוונים נוכל לראות ילד שכותב בכתב ראי.

כל הבעיות שפורטו לעיל ניתנות לטיפול פשוט ללא תרופות, ולביצועים טובים יותר בתחום הדיסגרפי.