aaa

מלאו את השאלון שלהלן ואני חוזרת אליכם עם המשך האבחון והטיפול >>> 

הפרעות קשב וריכוז  והיפראקטיביות  אצל ילדים ומבוגרים

תמונת מצב – יותם (שם בדוי) סטודנט באוניברסיטה. הרעש בכיתה מפריע לו מאד להתרכז והוא אפילו לא מודע להפרעות קשב וריכוז. אפילו את זמזום נורות הניאון בכיתה הוא שומע, בניגוד לחבריו. חבריו העירו לו שלעיתים הוא בוהה באיזו נקודה, והם צריכים לקרוא לו שוב ושוב , עד שהוא נענה. הוא מרגיש שהוא מפספס חומר.  כדי להיות מרוכז ולא לאבד את הקשב, הוא החל לקחת ריטלין במקום לעשות טיפול בהפרעות קשב וריכוז ללא ריטלין . הכדור אמנם עוזר לו להתרכז, אך הוא סובל מבחילות רבות וחוסר תיאבון וכבר ירד 9 ק"ג.

מהן הפרעות קשב וריכוז  והיפראקטיביות אצל ילדים ומבוגרים?

  ADD – Attention Deficit  Disorder – הפרעת קשב וריכוז

ADHD  – Attention Deficit and Hyperactivity Disorder – הפרעת קשב וריכוז יחד עם היפראקטיביות ( תנועתיות יתר ).

זוהי ההפרעה הנוירולוגית – התנהגותית השכיחה ביותר בילדים, ובמיוחד בבנים. לפי הערכות שונות, סובלים ממנה 3-8% מתלמידי בתי הספר. הפרעה זו נמשכת גם בתקופת הבגרות, אך לרוב, המבוגרים לומדים להתמודד איתה ומסגלים לעצמם אורח-חיים, שמאפשר להם השתלבות חברתית, או מקצועות, שאינם מצריכים ריכוז וקשב לאורך זמן.

יחד עם זאת, חוסר אבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות עלול לגרום לקשיים לימודיים, חברתיים ורגשיים.

הגורם העיקרי להופעת הפרעה זו הוא משפחתי-תורשתי, אך קיימים גם גורמים נוספים כמו הפרעות תזונתיות בגיל הרך (חוסר ברזל), תרופות, פגות, והשפעות סביבתיות והורמונליות.

על פי שאלון DSM- IV-TR  , שהוא שאלון קריטריונים לאבחון הפרעת קשב והיפראקטיביות, שממלאים במכוני אבחון שונים, צריכות להופיע שש מתוך תשע תופעות בתחום הקשב והריכוז ו/או פעילות יתר. אותן תופעות צריכות להיות קיימות לפחות שישה חודשים, ולפחות בשני מצבים שונים , כמו בית , ביס' וכו', וכמו כן, הן מפריעות לתפקודו של הילד.

התופעות ( הסימפטומים החיצוניים ) מתבטאות בריבוי שגיאות של חוסר תשומת לב בעבודה בביס', קושי בשמירת קשב וריכוז לאורך שיעור שלם, קושי בהקשבה, קושי בסיום מטלות ובהתארגנות, הימנעות ממטלות שדורשות ריכוז, מוסחות רבה מגירויים סביבתיים , תנועתיות יתר על הכסא או קושי לשבת ליד השולחן לאורך זמן, ורבליות רבה, קושי לחכות בתור ועוד כהנה וכהנה.

השאלונים , הממולאים, עלולים להיות מוטים על פי האישיות, ואף דעות קדומות של ההורים והמורים הממלאים אותם.

.הגישה הנוירו -התפתחותית-תפקודית, מציגה מבט אחר לאבחון וטיפול בבעיות של קשב, ריכוז והיפראקטיביות. אותם סימפטומים חיצוניים מפנים אותנו לחפש את הקשיים שבבסיס.

 לרוב נראה כי מערכת הקשב אינה מווסתת כראוי וכאשר יש הצפה של גירויים , כל הקשב של הילד מופנה אל אותה מערכת , שאינה מאוזנת, ועל כן הקשב והריכוז שלו מופרעים. כמו כן, ניתן לראות, במקרים שונים , חיפוש של תחושות שחסרות, שגורמות לתנועתיות היתר של הילד.

מה הגורמים להפרעות קשב וריכוז?

 1רגישות יתר שמיעתית

רגישות לכל רחש. הרחשים הם חלשים, רחוקים. במצבים כאלו, ילד ,שיושב בכיתה, לא יכול לסבול אפילו שמישהו כותב עם עיפרון על דף לידו בכיתה, או שמישהו לועס לידו מסטיק (גם אם בצורה מנומסת), ואפילו שומע את מנורות הניאון.

רגישות לכל רעש. רעש פתאומי יבהיל ויפריע בעוצמה גבוהה ילד עם רגישות יתר.

הקשב של הילד יופנה למקור הרעש, ויוציא אותו מריכוז, הוא יתקשה לסיים מטלות לימודיות כמו שיעורים או מבחנים.

 הסימפטומים מחולקים לשתי קטגוריות: גלויה ומוסוות.

רגישות יתר שמיעתית מוסוות

  הצורה הנפוצה והחריפה ביותר היא סגירת הקשב השמיעתי מבפנים. הילד נראה מנותק. ( את הצורה הקשה ביותר של התופעה הזו נראה אצל האוטיסטים)  סגירת השמיעה היא סלקטיבית, כלומר, לא לכל הצלילים. לעיתים נילווה חיוורון של הפנים לסגירת הקשב.
צורה פחות חריפה, אך נפוצה,  היא "אסטרונאוטיות". במקרה כזה, נוח לילד ללמוד בקבוצה קטנה או אחד לאחד, כי בקבוצה קטנה, המלל מופחת.  סוג כזה של "סגירת קשב בריחוף" נפוצה גם אצל סטודנטים ומבוגרים. חשוב לדעת כי אין שליטה רצונית על הסגירה.
חשוב לדעת כי סגירת ההקשבה של האדם לעולם היא סלקטיבית. כשיש אינפורמציה רלוונטית ברמה מאד גבוהה, אזי תהיה הקשבה.  חוסר עניין או מונוטוניות, עלול לגרום לסגירת הקשב השמיעתי.
ישנם ילדים שרכשו את השפה והם מוכנים לתקשורת, אבל הם נמצאים בחסכים לימודיים גדולים משום שהם לומדים לסגור את הקשב השמיעתי בכיתה. אמנם את השפה הם רכשו, אך אינם יכולים לרכוש ידע.
"הילד לא מבין". את המשפט הזה נשמע מהגננת או המורה, אשר חושבת שהילד לא מבין . למעשה, בגלל שהוא סוגר את הקשב, הוא לא מקשיב ולכן גם לא מבין. אם לאחר הרבה זמן שהילד לא הקשיב, פתאום הוא מקשיב, עדיין חסרה לו הרבה הבנה אחורה.
"הילד לא עונה לעניין". הילד היה  לא קשוב, משום שסגר את הקשב, אך בתוך כל המלל, הוא שומע מילה שמזכירה לו משהו , שלא קשור לשיחה הכוללת.
בעיה נוספת שנגרמת – "זמינות בעייתית לפניות". ילד שנוטה לסגור את ההקשבה , בגלל רגישות יתר  , אינו קשוב. כלומר, הוא שומע את הקריאות , אך משום שאינו קשוב, הוא לא שם לב שקראו לו.
יש סימפטומים נוספים שמאד מבלבלים : נוכל לראות ילד שמדבר בקול רם מאד או שיוצר רעש כמו, תיפוף, צלילים גרוניים, שריקות וכו' או מלל אין סופי. במקרים אלו , הילד יוצר מיסוך סביב עצמו על ידי רעש עצמי, ומגן על עצמו מרעשים בלתי צפויים של העולם.

גרייה עצמית עוזרת לילד לסגור את עצמו, וכמובן שהקשב והריכוז שלו מופרעים, כמו גם בעיות נוספות שנוצרות כמו התנהגות וחברה.

חשוב לדעת שיש טיפול מאד פשוט ויעיל, ללא תרופות, שמוריד את הרגישות לרעשים ואז פרעות קשב וריכוז ADHD נעלמות.

2. רגישות יתר מגעית (טקטילית).

ילד, שמגיע עם רגישות יתר לקבוצה מאד אינטנסיבית מגעית, מרגיש מאד מאוים.

 האיום הזה מייצר דריכות. יכול להיות מצב שבו הילד נמצא שעות במצב של דריכות, הוא חשדן מאד וחושב שמישהו מאיים עליו.  הדריכות הזו מובילה להפרעת קשב , משום שכל דבר גורם למוסחות.

עיסוי פשוט, שמותאם אישית למטופל, יוריד את הרגישות למגע והילד או המבוגר יהיו נינוחים יותר.

3. רגישות יתר ריחית.

כאשר נתקלים בריח גרוע, ישנה  תגובה אוטונומית . מופעל רגש אמוציה של גועל, שגורם להתרחקות.  ילד רגיש מאד ריחית, כל הקשב שלו מופנה אל אותה מערכת , ומכאן הקשב והריכוז שלו מופרעים.

טיפול פשוט מאד ויעיל לאורך זמן לא ארוך, גורם להורדת רגישות לריחות ומכאן לנטרול הפרעות קשב וריכוז ADD שהופיעו.

4. חסר במערכת הקשב החזותי

 המע' הפריפיאלית של העין (בצדדים) זקוקה לגירוי מתמיד של תנועה.

 קושי של הסחות ע"י גירויים חזותיים שבסביבה, גורמים לקשיים בהתמקדות במשימות.

הילד אינו חש מספיק את עולמו החזותי ועל כן יוצר אותו בפעילות שלו במרחב. למצב זה השלכות בתחום הלימודי, שכן קיים צורך לעבור מעניין לעניין, לדלג על שלב התכנון, להפסיק משימות באמצע ולהתנהג באופן אימפולסיבי.

מה הגורמים להיפראקטיביות ?

 1. חסר בתחושה הווסטיבולרית.

 המערכת הווסטיבולרית היא מערכת התנועה ושיווי המשקל , ששולטת בין היתר על התחושה של התנועה ושיווי המשקל, וממוקמת באוזן הפנימית.

  המערכת הזו בעלת השפעה על: טונוס שרירים, קואורדינציה, מנח גוף במרחב, רמת עוררות כללית, מער' עצבים אוטונומית, פעולות עיניים וראייה, ורמת הקשב השמיעתי.

 תפקידה לספק למוח מידע על תחושת התנועה במרחב, וכשהיא נמצאת בחסר, האדם מרבה בתנועה, שהראש מעורב בהן, כדי להשלים את החסר , הוא מחפש את התנועה שחסרה. למעשה הוא סובל מהיפראקטיביות וסטיבולרית.

נוכל לראות ילד שינענע עצמו חזק במיטה, שיאהב רכבות הרים , ככל שיהיו מהירות יותר, שיתנדנד המון על נדנדה, שיתנדנד על הכיסא קדימה ואחורה כמו לולב. נראה ילד שקופץ על כל משטח גמיש או שיאהב פעילויות שהראש מוטה כלפי מטה, ילד שמתקשה לשבת ליד שולחן לאורך זמן ורץ ממקום למקום ללא הפסק.

הצורך לנוע פוגע גם ביכולת הקשב השמיעתי שלו , משום ששתי המערכות, הווסטיבולרית והשמיעתית, קשורות אחת בשנייה ( מעוצבבות למוח ע"י אותו עצב )  , ומכאן הדבר מביא גם להפרעות קשב וריכוז ADD.

הפעלה ווסטיבולרית שיטתית לאורך זמן באמצעות תנועה של הגוף , עוזרת מאד לבעיות קלות וקשות של סגירת קשב. ההפעלה משחררת, פותחת את ההקשבה, וכך הילד / סטודנט /  מבוגר נעשה קשוב יותר לסביבה וללמידה.

2. חסר בתחושת המגע הפרופריוצפטיבית

 התחושה הפרופריוצפטיבית היא המשוב שהמוח מקבל מהשרירים, מפרקים והגידים. היא מאפשרת למוח לארגן את מתח השרירים, את עוצמת טונוס השרירים.

אחד הסממנים הבולטים הוא חיפוש התחושה החסרה.

ניתן לחפש תחושה בשני אופנים :

* חיפוש של לחץ על השרירים והמפרקים. הכוונה ללחץ, חיבוק חזק מאד , שמגיע מגורם חיצוני.

* הפעלת השרירים והמפרקים בעוצמה חזקה. הכוונה, שהילד דוחף, מושך, דוחק.  זוהי הפעלה עצמית.

כאשר ההפעלה העצמית הזו מלווה בתנועתיות רבה , ללא הזזת הראש, זוהי היפראקטיביות פרופריוצפטיבית.

לילד עם חסר בתחושה, מספיקות חמש דקות של ישיבה ללא תנועה, כדי שירגיש צורך להפעיל תנועה.

יכול להיות מצב של ילד היפראקטיבי גם וסטיבולרי וגם פרופריוצפטיבי. כאמור, חסר בכל אחת מהתחושות או בשתיהן גם יחד, יוצר חיפוש תנועה, שמביא להיפראקטיביות.

חשוב מאד להבחין בין שתי התחושות , כדי לתת לילד את הטיפול המתאים.

לקריאה נוספת:   התנהגויות טיפוסיות לרגישות יתר/חסר חושית