aaa
מלאו את השאלון שלהלן ואני חוזרת אליכם עם המשך האבחון והטיפול >>> 

ויסות תחושתי במערכת הקשב

אחד הנדבכים החשובים ,על פי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית(NDFA), הוא חוסר ויסות תחושתי באחת (או יותר), מהמערכות התחושתיות של האדם, אשר גורם להפרעה הנצפית לעין.

האם ישנו קושי ויסות חושי ,עודף או חוסר של תחושות? אלו הם חלק מהשאלות שיבדקו, ועל-פי ממצאי האבחון, יינתן הפתרון הטיפולי המתאים באופן אישי לילד, סטודנט או מבוגר.

 כיצד מגיב הילד לקול? למגע? לגירוי חזותי? לתנועה? לריח? לטעם? כאשר הילד מגיב למסרים המועברים אליו דרך החושים, ברגישות יתרה (הצפה חושית) או חסר (תת-תחושה המובילה לחיפוש מתמיד של גירויים תחושתיים), התוצאה היא חוסר נוחות, וקושי לתפקד בצורה אופטימאלית במצבים רבים.

למשל, ילד או סטודנט, עם רגישות יתר לקולות, שיישב בכיתה ,יוסח מכל רעש או רחש בסביבתו, והתוצאה קושי להקשיב ולהתרכז בשיעור.  ילד אשר רגיש מאד לריחות עלול לפתח גם כן קושי בריכוז ואף קשיים חברתיים.

התחושות שתיבדקנה הן : התחושה הווסטיבולרית ( תחושת התנועה ושיווי המשקל ), התחושה הטקטילית ( מגע עדין על פני העור ), התחושה הפרופריוצפטיבית ( התחושה העמוקה של השרירים, גידים ומפרקים ), החוש השמיעתי, . תחושת הריח והטעם ,תחושת הכאב, הקשב החזותי ורגישות לאור.

עיבוד חזותי

היכולת של הילד להבחין במידע חזותי שהוא נתקל בו, ולפענח אותו בצורה מדויקת. למשל, להתבונן בצורות גראפיות, לזכרן ( זיכרון מידי ) ולהבחין בין צורות דומות למדי, השונות זו מזו בפרטים שונים.

תפיסת מרחב

תפיסת מרחב הינה תהליך של הכרת מושגי גודל, מרחק וכיוון. בתהליך הזה נוטלים חלק הן יכולת מולדת ללמידת מרחב, למידת הגוף והמרחב האישי, והן למידת המרחב הסביבתי ופעולת הילד. התמצאות במרחב היא תוצאה תפקודית של תפיסת המרחב, ועל כן משמעותה היא, שאדם יכול להגיע לעבר מטרה שהציב לעצמו מראש.

 עיבוד קוגניטיבי

תהליכים קוגניטיביים הינם שינויים התפתחותיים במיומנויות זיכרון, חשיבה, תפיסה, שימוש בשפה, קריאה ופתרון בעיות. ההתייחסות היא לשינויים בידע, בהבנה, באסטרטגיות שונות, בדעות ואמונות שיוצרים למידות חדשות.

לדוגמה: כשילד בוחר לצייר בצבע כחול ואחר מחליף לצבע צהוב, הוא פועל ברמה קוגניטיבית של הכרת ההבדלים בין הצבעים. כאשר הוא מבחין ביניהם וגם יודע לשיים אותם, הוא פועל ברמה קוגניטיבית מילולית שפתית.

תפקודי שפה

באופציה הגנטית של התינוק קיים פיתוח השפה הדבורה, שהיא מערכת של מושגים , סמלים וצלילים מוסכמים , שמאפשרים לקיים תקשורת בין אישית.

מערכת התנועה

מיומנויות מוטוריות הן  שליטה תנועתית בתפקוד. שתי הקבוצות שמתייחסות למיומנויות מוטוריות הן: מוטוריקה עדינה ומוטוריקה גסה. המוטוריקה העדינה מתייחסת לפעולות שמתבצעות בעזרת קבוצות שרירים קטנות כמו בציור,כתיבה, תנועות לשון, שפתיים, דיבור ומעקב עיניים.  המוטוריקה הגסה מתייחסת לפעולות שמתבצעות עם קבוצות שרירים גדולים כמו הליכה, ריצה, קפיצה וכו'.

הפרדת תנועה – זוהי היכולת לפעול עם איבר גוף אחד בלבד ללא השתתפות של איברים נוספים, על מנת לאפשר לכל איבר לפעול ביחידות וביעילות.

טונוס שרירים – כאשר שרירי הילד רפויים מידי , לדוגמה, הוא יכתוב כאשר ראשו מונח על ידיו או על השולחן וגם כאשר השרירים נוקשים מידי, הילד עשוי להתקשות בביצוע פעולות שונות.

סרבול מוטורי מוביל לקושי אמתי בהתארגנות של מטלות מובנות, כמו למשל, שריכת שרוכים וכפתור כפתורים או רכיבה על אופניים.

העדפת צד ( דומיננטיות )

העדפת צד נקבעת על פי יסוד גנטי נוירולוגי ומתקבעת עד גיל 6-7. היא באה לידי ביטוי בפעולות מוטוריות, בתפיסה ובחשיבה.  העדפה קיימת בין הידיים, רגליים, עיניים ואוזניים.

לדוגמה: ילד שכותב ביד ימין, בועט ברגל ימין והעין הדומיננטית שלו היא שמאל, עלול לכתוב כתב ראי, להתקשות בקריאה וכתיבה.  בהיותו חייל – יתקשה לכוון את הרובה.

תפקוד גראפי

יכולת גראפית קשורה בשליטה בתנועה, תפיסת מרחב, תפיסה ויזואלית ותפיסה קוגניטיבית כדי להבין סמלים גראפיים, צליליים ומילוליים. בהתחלה, נראה שהילד משרבט, בהמשך, יהיה ציור מכוון של סמלים אוניברסאליים ולבסוף, כתיבת מילים , שהיא מתן סמלים צורניים לצלילים מילוליים.