aaa
מלאו את השאלון שלהלן ואני חוזרת אליכם עם המשך האבחון והטיפול >>> 

הילד שלכם נע בלי הפסקה? אתם מרגישים שהוא לא רגוע ויותר מכך, מקבלים אין סוף תלונות מבית הספר? יכול להיות שהוא באמת סובל מהיפראקטיביות. למה המילה סובל נכנסת כבר בפסקה הראשונה של הכתבה? כיוון שילד אשר לא יכול לעצור את עצמו ושומע שוב ושוב משפטים כמו "אתה בלתי נסבל", "תפסיק לזוז" ואפילו "אתה היפראקטיבי", יכול להרגיש ילד לא אהוב ולא מקובל.

היפראקטיביות וביטחון עצמי

פעמים רבות ילדים היפראקטיביים נראים על פני השטח בעלי ביטחון עצמי גבוה. הם יכולים לדבר הרבה, לנוע כל הזמן ולהיות מרכז העניינים. לצופה מהצד, המצב יכול להיראות כאילו לילד יש ביטחון עצמי גבוה, שהרי הוא עושה "כל העולה על רוחו", אך המציאות מצביעה על כך שלרוב דווקא הילדים שלא יכולים לשלוט בעצמם, שמשתוללים ונעים בלי סוף, דווקא הם סובלים מדימוי עצמי נמוך. הילדים שומעים וקולטים היטב את כל הנאמר עליהם וחיים עם הקושי וחוסר היכולת לשנות את מי שהם. כדי לשנות את המצב, ילדים היפראקטיביים זקוקים לטיפול ועזרה והשאלה הנשאלת היא איזו עזרה הם באמת צריכים.

טיפול תרופתי בהיפראקטיביות

רוב הרופאים מצדדים היום במתן תרופות לטיפול בהיפראקטיביות. התרופה יכולה להיקרא בשמות שונים, לעבוד למשך זמן זה או אחר, אך בעיקרון היא נותנת את אותו המענה, השתקת ההיפראקטיביות. כלומר, היא מפחיתה את הצורך של הילד להיות בתזוזה ובעצם מעניקה שקט ורוגע, לילד אך בעיקר לסביבתו. מכאן אפשר לחשוב שהתרופה היא הפתרון המושלם לבעיות היפראקטיביות אך לפני שנותנים אותה לילד כדאי להבין מהן התופעות השליליות שלה.

בין תופעות לוואי לחוסר טיפול בבעיה

תופעות הלוואי של התרופות המיועדות להפחתת היפראקטיביות הן רבות ולמעשה אפשר לקרוא על יותר מ-50 תופעות לוואי. בין התופעות הנלוות אפשר לקרוא על אלו שפוגעות במערכת הלב, שמשפיעות על המוח והתפקוד המנטלי, פגיעה במערכת העיכול, פגיעה בהתפתחות הורמונלית וגדילה, פגיעה חברתית, התפתחות של תופעות כפייתיות וצורך בגמילה בעת הפסקת התרופות.

אלו כמובן המערכות השונות אשר יכולות להיפגע בעת לקיחת התרופה ובוודאי כאשר מדובר על נטילתה לאורך זמן. לכל אלו מצטרפת אחת העובדות הפשוטות והיא שהתרופה לא באמת מטפלת בהיפראקטיביות אלא משקיטה אותה, מונעת ממנה להיות על פני השטח וגורמת נוחות על פני השטח, כל עוד היא משפיעה על הילד שלוקח אותה.

מענה יסודי במקום תרופה

אחת השאלות שכל הורה צריך לשאול את עצמו בבחירת הטיפול לילדו (ולא רק בהקשר של היפראקטיביות) היא האם הטיפול אכן יעזור לילדו. במקרה של מתן תרופה עבור הרגעת ההיפראקטיביות התשובה היא פשוט "לא". כלומר, ברגע שהילד ייקח את התרופה, תופעות ההיפראקטיביות לא יופיעו והוא יהיה רגוע, אך לאורך זמן היא לא מטפלת בבעיה ולכן ברגע שיפסיק אותה הוא יחזור להיות היפראקטיבי.

התרופה לא מרפאה את ההיפראקטיביות אלא מפחיתה אותה לזמן מוגבל. כדי לטפל בהיפראקטיביות ולהפחית אותה, יש צורך בטיפול יסודי, מעמיק, לתת לילד כלים להתמודדות ולעתים גם לגייס את המערכת כולה (בבית ובבית הספר). היתרון של הטיפול היסודי הוא שאין צורך בתרופה, הילד לא משתנה במהותו, אין תופעות לוואי (אלא אם הצלחה נחשבת לאחת כזו) ובסופו של דבר הילד וסביבתו אינם סובלים.

הטיפול הנוירו-התפתחותי-תפקודי נותן מענה לילדים היפראקטיביים על ידי אבחון ותרגילים יום-יומיים. אי אפשר לצפות מהטיפול שהילד לא ירגיש לעולם "קוצים", אך הוא לומד להתנהל טוב יותר והגירוי המתמיד שגורם לו לתנועה, לתזוזה ולחוסר שקט פוחת בצורה משמעותית עד שאינו נראה על פני השטח.