aaa
מלאו את השאלון שלהלן ואני חוזרת אליכם עם המשך האבחון והטיפול >>> 

הילד שלי הוא ילד מיוחד. אמנם אחרים נוהגים לומר עליו שהוא "מופרע", "לא מחונך", לפעמים אומרים עליו שהוא "מעופף" וישנן עוד שפע של אמרות אחרות, אבל אני יודעת שזה לא זה. שהילד שלי הוא פשוט מיוחד, שהקושי שלו הוא בתחום ויסות חושי וזה מה שהופך אותו למיוחד.

להיות אמא לילד עם קשיי ויסות חושי משמעותו להיות אמא לכל דבר, אבל לדעת שישנם גבולות שונים שהילד שם לעצמו. במקרה שלנו, הרגישות גבוהה מאד, הוא לא אוהב להיות בסביבה רועשת ולא אוהב להתעסק עם מרקמים משונים (מה שאומר שהדשא מפריע לו, הוא מעולם לא שיחק עם פלסטלינה ובחירת המאכלים נעשית בקפידה מבחינתו). רוב הפעילויות, כמו גם שינוי בתפריט הארוחה, דורשות הכנה מוקדמת והתקשורת חשובה מאד.

קצת על תחילת הדרך שלנו

בהתחלה גם אני לא הבנתי מדוע הילד שלי "שונה" משאר הילדים (או לפחות שונה מכפי שחשבתי שילדים אמורים להיות). לא ידעתי להסביר מדוע הילד בוכה כשאנחנו מגיעים אל חוף הים ולמה הוא "מדלג" על הדשא באי נוחות. חשבתי שילדים קטנים אוהבים להתנסות בחוויות רבות ככל האפשר ולכן ציפיתי שהוא ירצה לנסות מאכלים, יהיה סקרן, ישים ידיים בכל מקום, אך לא. הילד שלי לא התעניין בכל החוויות הללו והעדיף להימנע מהן.

התסכול האישי שלי הגיע בשלב מוקדם יחסית. אני חשבתי שהוא מפסיד הרבה מגילוי העולם, שהעובדה שאינו מנסה חוויות חדשות בעצם פוגעת בו וחשתי חסרת אונים מולו כשהיה בוכה ומסתגר באירועים שנראו לי "שגרתיים" כמו הליכה בקניון ובהפעלת מוזיקה.

למזלי היו אנשים טובים בדרך

ההתנהגות של בני לא נראתה גם לי נורמטיבית ולכן התסכול שלי היה גדול, גם בניסיונות להסביר לאחרים מדוע אנחנו נמנעים מיציאות מהבית וגם כשניסיתי להבין עם עצמי מדוע הילד שלי מתנהג בצורה זו. למזלי, היו אנשים מסביבי שהכירו קצת יותר טוב ממני את התחום שנקרא "ויסות חושי" והם הפנו אותי למקורות מידע רבים כדי שאקרא ואלמד כיצד הילד שלי מרגיש.

ברגע שהתחלתי לאסוף ידע על הנושא, הבנתי את הילד שלי טוב יותר והאמת היא שהרגשתי נינוחה יותר. כבר לא היו לי עוד רגשות אשמה על "מה אני עושה לא בסדר" אלא הבנתי שיש לי ילד מיוחד. ילד רגיש, שקולט את העולם בצורה שונה ממני (ומעוד רבים) ובו זמנית, הוא ילד רגיל לחלוטין. תחושת ההקלה הלכה והתעצמה כשהבנתי שלמעשה אני יכולה לקבל גם כלים כדי לעזור לו לחוש את העולם בצורה מאוזנת יותר.

כמה שנים אחרי

תחילת הדרך שלי בהורות לא הייתה פשוטה ונינוחה. היה לי קשה לצאת החוצה עם בני והתגובות שלו היו קיצוניות. לאחר ששמעתי על ויסות חושי והתחלתי לחקור את התחום, הבנתי איך זה מרגיש ופניתי לטיפול משותף שהקל מאד את התגובות השונות שלו. היום, בזכות כל הכלים שאספתי לאורך התקופה, אני יכולה להגיד שיש לי ילד קצת מיוחד, מקסים, רגיש, ילד ששם לב לפרטים הקטנים ומה אחרים אומרים? רק דברים טובים.