aaa

מלאו את השאלון שלהלן ואני חוזרת אליכם עם המשך האבחון והטיפול >>> 

בעיות התפתחות אצל ילדים

תמונת מצב – המורה לבלט של יפית (שם בדוי) , הסבה את תשומת לב אמה שהיא לא מצליחה לדלג ולא מצליחה להדביק את קצב ההתקדמות של שאר הבנות בקבוצה.  דילוג – זוהי רמה גבוהה של קואורדינציה, שבה משולבים יחד, התנתקות מהקרקע, בידול ( כל רגל בנפרד ) , תיאום עין-יד-רגל והצלבות.

 

מהי התפתחות

 על פי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית ישנם 3 תחומי פעולה לבעיות התפתחות אצל ילדים בגיל הרך :

הטיפול – כשבעיה כבר נוצרה (למשל בדיסלקציה – אינו יכול לקרוא) הטיפול יהיה להגיע לקריאה, לא בעקיפת הבעיה. הטיפול יהיה באותו שלב התפתחותי שהוליד את הבעיה. צריך למצוא התנסויות שמשפיעות לטובה על אותו תפקוד.

המניעה – אם יודעים איזה תפקודים דרושים (לקריאה למשל) אפשר כבר מוקדם לעבוד כמניעה.

הקידום – אם מבינים מה התפקודים הבסיסיים, לתפקודים חשובים יותר ולומדים מה ההתנסויות שמקדמות את התפקודים הבסיסיים אזי אפשר להרכיב מערכת על בסיס אותן התנסויות.

אם מצליחים לבנות סביבת לימוד נכונה במעונות, גנים ובבתי ספר, שהסביבה תהיה מעודדת התפתחות תפקודי למידה, קשב אזי למה לא לעשות זאת, כדי למנוע ליקויי למידה, הפרעות קשב וריכוז ובעיות חברתיות?

התפתחות הינה יכולת תפקוד ברמה מורכבת, אשר מאופיינת ע"י מרכיבים שונים כמו: תנועה, חברה, אנטומיה, חשיבה, חושים, קוגניציה, רגש, תפיסה , שפה ובשילוב ביניהם.

ילד אינו מתפתח בתחום אחד, וכל תחום משפיע על השני, אך הסביבה חשובה אף היא בהתפתחות.

 שני תחומים שקשורים אחד בשני, אך גם נפרדים, הם: גדילה והתפתחות.

גדילה , זוהי עליה בממדים פיזיים ,שבה הממוצע הוא הנורמה, והיא ניתנת למדידה בערכים מדויקים.

התפתחות, זוהי עליה בתפקוד מורכב, שלא ניתנת למדידה במדויק, אלא נדרשת מערכת אבחונים.

 למעשה, מבחינה התפתחותית, מה שהילד צבר ב- 4 שנות חייו הראשונות, לא עושים יותר.

כלומר, עד גיל 4 ישנה למידה מוטורית, ואחרי גיל 4 רק משכללים את מה שנלמד. מגיל 4-6 ישנה למידה קוגנטיבית.

הבנת בעיות התפתחותיות 

 מה הגורמים התפקודיים שיוצר שוני בין בני האדם?  איך השוני משפיע על החיים?

אלה שאלות חשובות שנמצאות בבסיס ההבנה ההתפתחותית.

 ישנן שתי גישות שעומדות בבסיס ההבנה ההתפתחותית:

הגישה ההירארכית – שבה התפתחות המערכת היא בסדר הירארכי ליניארי, אשר בה מערכת העצבים מובילה, מפקחת ומניעה את התהליך ההתפתחותי. קיים רצף התפתחותי קבוע, שלב על גבי שלב, והוא ייחודי ואישי ( ילד לא ילך לפני שיעמוד ). ניתן לראות כי סדר התפתחות השליטה בתנועה הוא מלמעלה למטה ומהמרכז לצדדים. על פי הגישה הזו, כשילד פועל, הוא מתנסה וטועה עד שמגיע לתוצאה הרצויה לו.

 הגישה המערכתית – שבה יש שילוב התפתחותי, כוללני בין כל מערכות הגוף.

המוח ומערכת העצבים עובדים בשיתוף פעולה כל הזמן, והפלסטיות של המוח, מאפשרת לו ללמד מרכזים משניים את תפקיד המרכז הראשי.

רוב ההתפתחות בנויה על המוטיבציה , שעובדת על גירוי ותגובה. ככל שהתגובה של המטפל תהיה חיובית ותומכת יותר, כך המוטיבציה של המטופל תהיה גבוהה יותר.

 המערכת ההתפתחותית שלנו מכילה חלקים שקשורים הן לפנימיות והן לחיצוניות של האדם.

פנימית : שלד, שרירים, מערכת נשימה, מערכת חישה, קוגניציה, עוררות פנימית, מוטיבציה ורגש.

חיצונית: בית, חצר, סביבה חינוכית, מיטה, משפחה.

 אי אפשר להוציא ילד מהסביבה שלו, לטפל בו בקליניקה, ואז להחזיר אותו לביתו.

אי אפשר לטפל בילד מבלי לערוך לו אבחון,שלאחריו יטופל ע"י הוריו.

 אנו נמצאים בתהליך של התפתחות כמעט בלתי פוסק, אשר כולל בתוכו זמני מעבר שמאופיינים באופן שנכנסים להתארגנות מחדש. לפעמים נראה ילד  שנכנס למצב של רגרסיה בהתפתחות ( חוזר להרטיב, מרייר לא בגלל  צמיחת שיניים) בגלל שלא מצליח לעשות את כל הפעולות ביחד, ולכן ישנם תחומים, שנרכשו כבר, שנעזבים באופן זמני.

לעיתים, נראה התארגנות מחדש לצורך למידה והתנסות חדשה. תקופת המעבר הזו מלווה אצל התינוק / ילד בתחושות של כאוס.

חידושי המודל הדינאמי – רב מערכתי

 זוהי גישה , שבה אנו מדברים על ההתפתחות כמשהו דינאמי שמתחדש כל הזמן. יש בה אינטגרציה בין מספר מערכות. התינוק פועל על פי החלטות תפקודיות ולומד להתאים את הפעולה למטרה הרצויה לו.  נוצרת מערכת של יחסי גומלין בין הפעולה לסביבה. מערכת הגומלין הזו, אם היא קיימת, גורמת לתהליך של התפתחות ותהליך של התמקצעות.

דרושה אצל כל אחד ואחד דינאמיות פנימית, שמכינה אותנו לתגובה ומביאה אותנו למצב, שנצליח להתאים את התגובות למקרים בהם נתקלים.

מהם זמנים קריטיים בהתפתחות המוח למניעת בעיות התפתחות אצל ילדים

 זמן קריטי, הוא תקופה מוחית מסוימת, שבה מבנים מוכנים מראש, איתם נולד הילד, זקוקים לגריה כדי לפעול ולהתפתח.

 דוגמאות למרכזים שעלולים להיפגע תפקודית עקב חוסר גרייה בזמן קריטי:

מידע חזותי ( אונה אוקסיפיטלית ) , מידע שמיעתי ( אונה טמפורלית ), מרכזי השפה ( אזור ורניקה, אזור ברוקה ).

 כאשר המבנים אינם מקבלים גרייה בזמן, עלולים להגיע למצב של נזק בלתי הפיך.

הזמן הקריטי של המרכזים האלו הוא עד גיל 3-4.

במצבים של תקשורת הורית – ילד לא תקינה, קיימת הרבה אכזבה ותסכול משני הצדדים וההשפעה על הילד היא אדירה.

עקרונות ההתפתחות הנורמלית

 נורמלי ( תקין) ואב-נורמלי ( לא תקין ) מבוססים סטטיסטית על הרוב.

התפתחותו של הילד היא יחסית לעצמו. לפיכך, ניתן לראות את העקרונות של ההתפתחות הנורמלית הבאים:

 * ישנן אבני דרך אצל כלל הילדים שבנויות אחת אחרי השנייה ברצף ( ילד לא ילך לפני שישב, לא יכתוב לפני שיאחז בעיפרון  וכו' ) והן דומות אצל כל הילדים בעולם.

* ישנם הבדלים אישיים בין תינוקות בני אותו הגיל, והם ברורים וקבועים לאורך זמן.

* כל שלב התפתחותי, שעוברים, מכין את התשתית לשלב שבא אחריו.

* התפתחות מתחילה מלמעלה ( מהראש ) ויורדת כלפי מטה.

* לכל אחת מהמערכות של הילד יש קצב התפתחות שונה.

* כאשר מוח של ילד עובד על יכולת אחת, הוא זונח באופן זמני יכולת אחרת.

* בתנאי לחץ קיימת אפשרות של נסיגה.

* קיים קשר תורשה – סביבה..

* חשוב לדעת, שכאשר מבשילים קשרים מסוימים אצל הילד, הוא יחוש דחף פנימי לנסות.

  לכן, לא חייבים " להכניס לו הכל לפה " ולא לעצור אותו מלהתנסות. מצד שני, אם אין עדיין

  בשלות, לא יעזור לדחוף את הילד להתנסות, מכיוון שהדבר יוביל לתסכול ועיכוב

  התפתחותי.

 

מהם השלבים בהתפתחות

 משמעותם של שלבים בהתפתחות הינה שקיים רצף של אירועים התפתחותיים אופייניים כמו: תנועה, תפיסה, קוגניציה, רגש וחברה, אשר מלווים את התהליך ההתפתחותי האישי של כל תינוק וילד במהלך חייהם. כל צעד התפתחותי מכיל תחומים מקיפים ופותח שערים לקראת השלב הבא, שהוא הצעד ההתפתחותי הבא. רצף השלבים בהתפתחות הוא אוניברסאלי , אך התפתחותם היא אישית. לכל תחום יהיה קצב התפתחות שונה.

 

התפתחות תנועה

 תנועה  תקינה היא חלקה, טונוס מתואם, קואורדינטיבית  ובתזמון נכון ( לא כמו בטיקים), שמתבצעת ללא מאמץ ורצונית, כלומר, יש לה התחלה וסוף מוגדרים. עד גיל 6-7 כל התפקודים יסגרו. אחרי גיל זה הם ישתכללו ( כתיבה, קריאה ).

אם נראה אצל ילד שהכתיבה או הקריאה אינם תקינים, נבדוק אחורה ונחפש היכן התפקוד לא היה תקין ( באיזה גיל).  לפעמים אירועים חיצוניים רגשיים יכולים להביא רגרסיה בתפקוד.

התפתחות מוטורית

 התפתחות מוטורית הינה התפתחות כישורי תנועה על מנת לבצע מטרות תפקודיות בפעולות גדולות ועדינות. מוטוריקה גסה , למשל, הליכה, ריצה, קפיצה, זריקה ותפיסת כדור, ומוטוריקה עדינה, למשל, דיבור, תנועות עיניים, כתיבה וציור. לרוב, פעולה מכילה בתוכה שילוב בין שתי התנועות ,הגדולות והעדינות. אברי הגוף הגדולים תומכים בפעולת האברים העדינים, כמו כפות ידיים, פה ועיניים, ואילו  פעולת האברים העדינים יוצרת גירוי תנועתי לפעולת האברים הגדולים. ככל שהפעולות מורכבות יותר, נדרשת מורכבות גדולה יותר בשליטה התנועתית ובשילוב שביון המוטוריקה העדינה והגסה.

 למידה מוטורית הינה תהליך של למידה מתוך ניסיון תנועתי שמבוסס על ניסיון קודם של תנועה, תפיסה וקוגניציה. היא מאוחסנת אצל האדם בזיכרון לטווח ארוך, ומאפשרת לו לפעול באופן אוטומטי לאורך השנים, מבלי להזדקק לתכנון וחשיבה מחודשים.( למשל, רכיבה על אופניים, שחייה, נגינה על חלילית וכו' ).

תפיסה

 תפיסה היא תהליך למידה ועיבוד מידע חושי, פענוח המידע שהתקבל ומתן משמעות בהתאמה לסביבה. התפיסה היא היכולת הקוגנטיבית הבסיסית ביותר של האדם וקודמת לחשיבה.  תפיסה היא למידה חושית ברמה לא מילולית. לדוגמה : אם הסוכר יהיה טעים בפה – הוא יהיה טעים. או, תינוק מכיר את אימו על פי ריחה, קולה, מגע ידיה וכו'. הוא מבחין בה בין אנשים אחרים ומגיב באופן שונה אליה.

 התפיסה היא הבסיס לקשר, לפתח אימון, לסמוך, לביטחון עצמי.

התפתחות הקוגניציה

 בניגוד לתפיסה, הקוגניציה של הילד ( יכולתו להבין את העולם) שונה מזו של מבוגרים.

 על פי התיאוריה של פיאז'ה : התחום הקוגנטיבי מתפתח דרך אינטרקציה עם הסביבה ומאפשר לילד לרכוש את כל הידע הנחוץ מבחוץ. הילד צריך לחקור כל דבר על מנת ללמדו על סמך הגיל והשלב, באופן שונה. לדבריו, למידה = מחקר.

 תהליכים קוגנטיביים הינם שינויים התפתחותיים במיומנויות של חשיבה, זיכרון, תפיסה, שימוש בשפה, קריאה ופתרון בעיות. בגישה הקוגנטיבית מתייחסים לשינויים בידע, בהבנה, באסטרטגיות שונות, בעמדות ודעות שיוצרים למידות חדשות.

 בלמידה מתרחש תהליך של שינוי פנימי קוגנטיבי כתוצאה מגירוי. התגובה יכולה להיראות בהתנהגות גלויה לעין ולעתים סמויה מן העין. לדוגמה : כאשר תינוק מחליט להושיט יד ולאחוז בצעצוע, הוא פועל על פי החלטה תפיסתית וקוגנטיבית ברמה לא מילולית.

כדי למנוע ליקויי למידה בעתיד חשובה התפתחות קוגניציה, כמו בכל תחום אחר בהתפתחות על מנת למנוע בעיות התפתחות אצל ילדים בגיל הרך.

התפתחות רגשית

 המערכת הרגשית נמצאת במבנים מוחיים מוכנים אצל העובר ונחשפת לשימוש אצל התינוק אחרי הלידה. היא מאפשרת לו לקלוט, לעבד ולהביע חוויות רגשיות.  כל תינוק זקוק לקשר רגשי מיידי עם אמו והוא פועל לשם כך ומפנה את תשומת ליבה אליו (בבכי, צחוק וכו').

על מנת לפתח את היכולת הרגשית , התינוק זקוק לאימו ולסביבה  כשותפה פעילה, שמתקשרת, מבינה , מקבלת ומתווכת בינו לסביבה.

התפתחות רגשית תלויה גם בעצמאות . התינוק / ילד מנסה לעשות דברים בכוחות עצמו וחשוב לעודד אותו ולא לעשות במקומו.

 חשוב לזכור כי חוויות רגשיות נרשמות כזיכרון תת הכרתי במוח ובלתי מילולי הרבה לפני שהילד יודע לדבר ולהביע את רגשותיו.