aaa
מלאו את השאלון שלהלן ואני חוזרת אליכם עם המשך האבחון והטיפול >>> 

רינה, אימא של יועד ( שמות בדויים),הסכימה לשתף בצורה מאד אישית וכנה את קשייו של יועד מאז היותו תינוק ואת כל התהליך האיבחוני שעבר עד למציאת הפתרון לקשיי ויסות תחושתי שנקשרו גם לתחום הפרעות קשב וריכוז וגם לבעיות חברתיות וההתנהגותיות בהן נתקל.

סיפורה האישי והמרגש נובע מתוך רצונה להביא למודעות, הבנה והכלה של הקושי בוויסות תחושתי, שרבים אינם מודעים לו , אם זה במערכות החינוך ואפילו רופאים קונבנציונליים. מאז שהוא מטופל, חייו השתנו מבלי הכר לטובה.

אמו של יועד מספרת במילותיה :

יועד נולד בלידה קשה וארוכה וכבר מההתחלה בכה המון. בבית ממש הלכנו על קצות האצבעות כדי לא להפריע את מנוחתו. כל רעש הקפיץ אותו וגרם לו לבכי עז כמו, התעטשות של מישהו לידו, הפעלת המיקסר במטבח, אווירון שעבר בשמים. כאשר הפשטתי אותו כדי לקלח אותו, ממש צרח עד אשר הכנסתי אותו לתוך האמבטיה ושם נרגע, אך ברגע שהוצאתי אותו לנגב ולהלביש, שוב חזרו הצרחות.

נושא ההאכלה זכור לי במיוחד כנושא כאוב מאד, שהכניס אותי ללחץ וחרדות שמא אני לא אימא טובה מספיק. מאד חשוב היה לי להניק את יועד וגם היה לי חלב בשפע, אך כל פעם כשקרבתי אותו לחזה כדי להניק, הוא הקשית את גבו ובכה ולא היה מוכן לינוק. בייאושי , פניתי ליועצת הנקה שלא הצליחה להבין מדוע הוא אינו מוכן לינוק כאשר הוא רעב, הפטמה אינה פצועה והחלב טעים לו, שכן, כאשר שאבתי ונתתי לו את החלב שלי בבקבוק, הוא אכל בתאווה גדולה.

יועד היה תינוק חסר מנוחה, בכיין , עם קשיים בשינה, ברחצה ובאוכל. ממש לא כמו אחותו הגדולה שהייתה תינוקת ממש נוחה . ידעתי שלא עושים השוואת בין הילדים ובכל זאת, לא יכולתי שלא "לשבור את הראש" מה עובר על יועד והאם אפשר בכלל לעזור לו. חיי המשפחה די הושפעו מהתנהגותו של יועד ואפשר לומר שנכנסו הרבה מתחים הביתה.

כניסתו של יועד לגן לוותה בהרבה קשיי היפרדות. הוא לא אהב שהגננת מחבקת אותו, כמעט ולא השתתף במסיבות של הגן או בשיעורי ריתמוזיקה ומיעט לשחק עם חברים. גם חומרי יצירה לרוב לא אהב ואם התלכלך קצת נכנס לסצנה של בכי , שקשה היה להרגיעו.

בזמן המפגשים בגן זז ללא הרף על הכיסא, בעט עם הרגל בכיסא ולפעמים גם בילדים אחרים. לפעמים, הגננת סיפרה לי, הרביץ לילדים בגן אפילו שלא עשו לו כלום. יצא לו שם של ילד שמרביץ ודחוי.

השנים חלפו אך הקשיים לא עברו. ההתמודדות היומיומית עם יועד הייתה לא קלה וגבתה כוחות נפשיים מאד גדולים עד שהגיע לכיתה ג' בה פגש את המחנכת שאני קוראת לה המלאך המציל שלנו. המחנכת חוותה על בשרה את הקושי בוויסות תחושתי אצל הבן שלה, לקחה אותו לאבחון וטיפלה בו בצורה אינטנסיבית בבית וראתה איך "היהלום הנוצץ" שוב מבהיק . אותה מחנכת הבינה מאין נובעים קשייו של יועד והמליצה לנו בחום לקחת אותו לאבחון נוירו-התפתחותי-תפקודי. באבחון שעשינו עלו , בין היתר, קשייו בוויסות תחושתי.

אני זוכרת את האבחון כרגע מכונן עבורי. איזו הקלה הרגשתי. פתאום הבנתי כל כך הרבה דברים מאז שהיה תינוק ולרגע נצבט לי הלב שאם הייתי מודעת לוויסות תחושתי עוד כשהיה תינוק, יכולתי לטפל בו כבר אז ולחסוך לו הרבה סבל וקשיים.

הבנתי שיועד רגיש מאד לריחות וכאשר ניסיתי להניק אותו, ריח גופי לא נעם לו וזו הסיבה שדחה אותי ולא הסכים להתקרב לגופי ולינוק. עד היום הוא לא מסוגל לאכול חביתה בגלל הריח שלה והמילים "זה מסריח" שגורות אצלו די הרבה בפה על ריחות רבים של אוכל או ריחות גוף.

הבנתי גם שהוא מאד רגיש לרעשים ולכן בכה הרבה ונבהל וגם כיום בבית הספר, הוא מוסח מאד מרעשים ומתקשה להתרכז ולהיות קשוב וגם כשמכין את שיעוריו בבית הוא צריך שקט מוחלט.

הבנתי שיש לו רגישות על פני העור ולכן הוא לא אהב שנוגעים בו אחרים כמו הסבים או הגננת או ילדים בגן, רק לי הוא הסכים שאחבק אותו . את התוויות על החולצות הייתי חייבת לגזור, זה ממש "שיגע" אותו וגם למצוא לו גרביים שהתפרים לא יציקו הייתה משימה גדולה. זו הסיבה גם שנמנע מלגעת בחומרי יצירה שונים בגן כמו צבעי ידיים, בוץ וחמר.

הבנתי שהרגישות הגבוהה שלו למגע, לריחות ולרעשים גורמת לו להתפרצויות זעם ובכי לא נשלטים, כל זבוב הפך אצלו לפיל והתגובות שלו היו ממש לא מידתיות לאירוע שקרה. הבנתי שכשהוא הרביץ לילדים, הוא לא באמת התכוון להרביץ להם. זו הייתה בחירה שלא במודע ע"י המוח, סוג של אסטרטגיית הגנה.

ברגע שההבנה "נחתה" אצלי …נרגעתי. פתאום היה שם לכל הקשיים מאז שהיה תינוק, אבל יותר מכך, הייתה לי תקווה שיש מה לעשות ובעיקר שיהיה טוב.

יועד עבר אבחון נוירו-התפתחותי-תפקודי אצל חגית בן גיגי וקבלנו "סל" של תרגילים לעשות כל יום בבית. החלטנו להתגייס למשימה ולא לוותר. הכנתי טבלה ,תלויה על המקרר, ורשמתי בה מתי לעשות כל תרגיל . הזמנים של התרגילים היו ממש קצרים, בדקות ספורות, ו"הדבקתי" אותם לסדר היום של יועד ושלנו המשפחה. קצת בבוקר ובעיקר אחה"צ וקצת בערב. יועד שתף פעולה בצורה מעוררת התפעלות ותוך חודשיים התחלנו לראות ניצני שינוי. מאד שמחנו והמשכנו במרץ לעשות את התרגילים. אחרי 4 חודשים אינטנסיביים במיוחד קרה השינוי הגדול. המחנכת דיווחה על השתתפותו הרבה של יועד בשיעורים, על היותו קשוב ומרוכז, על שהפסיק להעיר לילדים על ריחות, על קשריו החברתיים שנבנים בהדרגה. פתאום הוא מזמין אליו הביתה חברים ואף הולך אליהם. נפסקו המאבקים סביב בגדים מסוימים והגרביים. הוא לא דוחף יותר את מי שמתקרב אליו או שמחבק אותו ולא מנגב יותר את הנשיקות, שמנשקים אותו בפנים.

כשאמרתי לכולם שקבלתי ילד חדש, אמרה לי חגית התראפיסטית שיועד הוא אותו הילד שהיה לי, רק שעכשיו החושים שלו יותר מאוזנים וכל היופי והיכולות שלו פשוט יוצאים לאור ועל כך אני מעריכה אותה מאד וממליצה בחום לאבחן ,לטפל, לממש.

ממליצה בחום רב לכל הורה , שמרגיש שיש לילדו קושי בוויסות תחושתי, לפנות לחגית ולערוך אבחון ולקבל תרגילים שישפרו את איכות חייכם.